ואני מסתכלת עליהם עם חיוך של אהבה ושואלת אותם "איך הוא יגיע לכל הדברים האלו שהייתם רוצים ושיתגשמו משאלות לבכם? והאושר הזה שאתם מדברים עליו, האם זה באחריותכם?"
בשביל שילדכם יגדל להיות האדם שהייתם רוצים, אני אומרת לכם שצריך לתכנן, להשקיע מחשבה ולבנות חזון הורי. כמו בכל מפעל/ארגון לא ניתן היום להצליח ללא חזון (אני מאמין) שבנוי ממטרות, יעדים וסימני דרך, אז למה בהורות שזה מפעל חיינו שלנו אף פעם אנחנו לא עוצרים לרגע ובונים חזון? מפעל החיים זו המשפחה שלנו, התרגלנו לנהל אותה רק כשצריך לכבות שריפות, מחפשים טיפים ושיטות קצרות טווח, מחפשים שקט רגעי כדי לא ליצור מהומה. אנחנו עושים עבור הילדים שלנו דברים שהם יכולים לעשות בעצמם רק כי זה דורש זמן והשקעה וצריך לתקתק את היום.
איך אנחנו יכולים לצפות מהילד שלנו שבעוד 25 שנים יגדל להיות האדם שהיינו רוצים ושיוכל להתמודד עם אתגרי החיים ולהיות עצמאי אם אנחנו מתנהלים כמכבי אש בלחץ וללא תוכנית הורית.
אני אומרת: כאשר תדעו לעצור ולשאול האם ההתנהגויות והתגובות שלכם מקרבות או מרחיקות אתכם לחזון, כאשר תדעו את המטרות ההוריות שלכם בכל צומת בחיי ילדכם ותובילו את זה בדרך שהילדים ירגישו נאהבים, שייכים, מוגנים ובטוחים, בדרך שירגישו שקיבלו את התמיכה וההגנה שהיו צריכים ושהבית הוא העוגן שלהם, בדרך שחוו אכזבות וכישלונות ולימדתם אותם לצמוח מתוכם, בדרך שלימדתם אותם לבחור ולהיות שלמים עם בחירתם, בדרך שירגישו שרואים אותם, מקבלים אותם ומאמנים במסוגלות וביכולות שלהם.
להיות מאושר זו החלטה שמחליטים עוד בילדות לרוב לא במודע כאשר הילדים מרגשים נאהבים, שייכים ופנויים למשימות החיים. האחריות שלנו כהורים זה לדעת את החזון שלנו ולהוביל אותם לשם ע"י שפה שמקרבת.
רק ממקום כזה יהיה להם קל יותר להתמודד עם חיי היום יום בבגרותם, למצוא פתרונות ולנוע קדימה, לחוות הצלחות, לראות את האחר, לתרום לתת ולקבל ואז יהיה סיכוי שהם יבחרו להיות מאושרים.
שלכם רויטל
